NHP היא אורינטציה קבועה, עם יכולת חזרה, של הראש המתקבלת כאשר מתבוננים בנקודה מרוחקת בגובה העיניים.
מאז ומתמיד אומנים, אנטומים ואנטרופולוגים נעזרו ב-NHP בכדי ללמוד את הפנים.
בשנות ה 60 של המאה ה 18, הבינו קרניולוגים כי יש להעמיד את הגולגלות באופן קרוב לזה של ה NHP.
מחקר שמטרתו זיהויו של מישור שישמש למטרה זו, התמקד באיתור נקודה פוסטריורית שתיצור מישור שיעבור דרך החלק הנמוך ביותר של האורביטה.
הפוריון זוהה כנקודה המתאימה ביותר.
בשנת 1884 התקבלה הסכמה בקרב האגודה האנתרופולוגית הגרמנית – הסכם פרנקפורט.
הוחלט על מישור שיעבור דרך הפוריון הימני והשמאלי והאורביטה השמאלית. מישור זה לכאורה, מדגיש את ההבדלים בין גולגלות מגזעים שונים ומדגיש את ההבדלים הקטנים ביותר בין גולגלות מאותו הגזע.
ה FH (Frankfurt Horizontal) הוא פשרה מתקבלת לצורך חקר גולגולות אך לא מתאים לצורך אוריינטציה ב NHP.
למרות זאת, אורתודנטים המתעסקים עם בני אדם חיים ולא עם גולגלות השתמשו במישור זה לצורכי צפלומטריה בצורה יעילה.
אזהרתו של Downs זכתה להתעלמות – הוא זיהה שפערים בזיהוי דפוס פנים בצילום צפלומטרי ובתמונה נעלמים כאשר מישור פרנקפורט אינו מאוזן אלא מוטה מעלה או מטה.
כיוון שנקודות הציון האינטרה-קרניאליות אינן קבועות גם הפער הוורטיקלי בינן אינו קבוע.
Bjork במחקרו על פרוגנטיזים גם זיהה את חוסר האמינות של מישורים אינטרה-קרניאלים.
הוא נעזר בשני גברים מבני הבנטו בכדי להציג פרוגנטיזים מקסימלי ופרוגנטיזים מינימלי ביחס ל SN.
כאשר הם ב-NHP הפרופיל שלהם כמעט זהה. הווריאביליות בינם מתבטא בשיפוע בסיס הגולגולת ולא בפרוגנטיזים. ממצאים אלה מלמדים שכאשר SN נמצא בשיפוע חזק מטה זוויות הפנים – SNA ו SNPog קטנות ואילו כאשר SN מופנה מעלה הזוויות גדלות.
McNamara במחקרו זיהה ווריאביליות בשיפוע המישורים האינטרה-קרניאלים.
הוא בחן את גודל זווית SNA במטופלים עם מקסילה פרוגנטית (Cl II Div 1) וקיבל אחוז גדול של נבדקים עם זווית מוקטנת המצביעה על מקסילה רטרוזיבית.
למעשה, הגורם אינו המקסילה אלא בסיס גולגולת (S) נמוך.
Yen שבחן מאפינים מורפולוגיים של גולגלות גזעים שונים, מצא תוך שימוש ב NHP כי השיפוע של החלק האחורי של בסיס הגולגולת היה המאפיין המייחד הבולט ביותר בילדים סינים.
הפרופיל שלהם התאפין בסנטר מחוק, אמצע פנים המתאפין ב Bi-Max אלבאולרי וחותכות שוכבות. מאפינים הפוכים התקבלו מסופר-אימפוזיציה על SN – מנדיבולה רטרוגנטית שאינה משתקפת במראה הילדים.
ב 1989 הציגו Lundstrom & Lundstrom 76 טכניקה פשוטה להעביר ציר ורטיקלי אמיתי בצילום צפלומטרי וכן למצוא ערכים ממוצעים לפרוגנטית הלסתות לפי NHP.
טכניקת העברת מישור ורטיקלי והוריזונטלי אמיתי מצילום קליני שצולם ב NHP לצילום צפלומטרי מבוצעת כך:
בצילום הקליני נמדדת הזווית בין Na-Pog ברקמה רכה לבין המישור ההוריזונטלי האמיתי, בצילום הצפלומטרי נמדדת הזווית בין Na-Pog ברקמה רכה לבין SN. ההפרש בין הזוויות הוא הזווית של המישור ההוריזונטלי האמיתי מSN.
לשם קבלת הערכים הממוצעים הכותבים נעזרו קבוצה של ילדים, מבוגרים צעירים ומבוגרים עם סגר תקין.
כל הפרטים צולמו בעזרת מראה כאשר השיניים בסגר "קל". הערכים הממוצעים שהתקבלו: Hor-N-A=85° ו Hor-N-B=83° .
אותם מחברים, ב 1992 השוו בין הוריאביליות של שלושה קווי ייחוס צפלומטריים (SN, Ba-Na, Po-Or) כשהראש ב–NHP, ואת ההדירות של NHP, כדי לקבוע את התקפות של קו הוריזונטלי דרך S ב – NHP כקו ייחוס צפלומטרי.
המדגם כלל 52 פציינטים אורתודונטיים עוקבים (27 בנים, 25 בנות) בגילאי 10-14.
לפני הטיפול בוצעו שני צילומים פוטורגפיים ואחד רדיוגרפי של המטופל בNHP (הפציינט עומד, רגוע, מסתכל על העיניים של עצמו במראה שעומדת במצב ורטיקלי ונמצאת 1 מטר לפניו).
על הצילום רשמו ציר ורטיקלי אמיתי וציר הוריזונטלי אמיתי. העתיקו את הציר הורטיקלי לצילום הרנטגן הלטרלי.
המחברים מצאו הבדל קבוע של 1 מעלה בין הצילום הראשון לשני, כלומר יש לילדים נטיה להרים את הראש מעט בצילום השני. טעות התקן של מדידה בודדת היתה 2 מעלות. שני פציינטים הראו טעויות גדולות יותר והוצאו מהמחקר.
השונות שנמצאה במדידות של הזוויות בין המישור ההוריזונטלי לבין כל אחד מהמישורים הצפלומטריים היתה גדולה יותר משמעותית לעומת השונות של הטעות לגבי מיקום הראש ב – NHP.
ההדירות של NHP, שהוערכה כטעות של מדידה בודדת, היתה קרובה לשתי מעלות. נמצאה קורלציה חזקה בין ההטיה של שלושת מישורי הייחוס ובין המישור ההוריזונטלי.
היתה קו-וריאציה גבוהה בין המשתנים, ומקדם הקורלציה היה 0.86-0.94.
לכן ניתן להסיק ש – HOR מייצג קו יציב יותר לאנליזה צפלומטרית לעומת קווי הייחוס האחרים שנבדקו. ההמלצה לאמץ את HOR תואמת מחקרים קודמים. ממצאים אלו, יחד עם העובדה ש – NHP מייצג את הופעתו האמיתית של הפציינט, תומכים בשימוש ב – NHP כבסיס לאנליזה צפלומטרית של אנומליות דנטופציאליות.
הוריאביליות הגדולה של SN מעידה על כך שהוא אינו מייצג נאמנה את מנח הראש.
גם Usumez & Orhan בחנו את השונות המתקבלת בין 2 מדידות של NHP בפער של שנתיים.78 השינויים הסגיטלים (pitch) והטרנסברסלים (roll) ב- NHP נמדדו בעזרת אינקלינומטר. מדידה ראשונה בוצעה ל- 20 נבדקים גילאים 18-24. מדידה שניה בוצעה שנתיים מאוחר יותר.
NHP נקבע לפי ממוצע של 10 מדידות שונות בכל פעם, בהפרש של דקה זו מזו. הם מצאו כי NHP הוא reproducible לאחר שנתיים. ה- method of error (reproducibility) היא °1.1. באף נבדק אין שינוי שגדול מ-°4.
ה-Natural Head Posture היא תנוחת הראש הפונקציונאלית. התנוחה נבחנה בכדי לזהות את הקשר בין המורפולוגיה הדנטו-פציאלית והנשימה. על אף שתנוחת הראש משתנה כל הזמן בהתאם לפעילויות השונות, Solow & Tallgrem זיהו את ה "ortho position " – עמדת הראש המתקבלת ברגע הראשון בו עוברים מעמידה להליכה או תנועה.79 ע"פ Molhave תנוחה זו ניתנת לחזרה.
המושגים NHP ו head posture אינם זהים – האחד הינו תהליך לסטנדרטיזציה של נבדקים לצורכי אנליזה של המורפולוגיה הדנטופציאלית ואילו השני הינו מאפיין אינדיבידואלי של העמדה הפיזיולוגית של הראש במטרה לבחון את הקשר בין מנח למאפיינים מורפולוגיים.
בכדי להגיע ל NHP יש להדריך את המטופל לשבת זקוף ולהסתכל ישר לפנים לעבר נקודה בגובה העיניים. במרפאה, טווח הטעות של NHP הוא קטן.
השפעת טעויות אלה קטנה בהרבה מהטעויות המתקבלות מהווריאביליות שבנקודות הציון האינטרה-קרניאליות. מוזכרת כמה שיטות לצילום בNHP
- שימוש במראה כאשר המצולם מביט לתוך עיניו שלו
- ביצוע רוטציה קלה של הראש מעלה ומטה בעוצמה הולכת וקטנה עד ההגעה למצב המאוזן מבחינת המטופל.
Cooke במרץ 1988 מציג אנליזה ל- NHP הכוללת 5 זויות: 80
- בין Y axis וה- true horizontal.
- חותכת ↑ ל- true horizontal.
- בין N-Pog ל- true horizontal (מקביל ל- facial angle).
- בין קו AB ל- true horizontal. זוית זו מסייעת לאבחון יחס בין לסתי. התחום °12-18 נחשב תקין, מעליו cl. II ומתחתיו cl. III.
- בין חותכת ↓ ל- true horizontal.
באפריל, אותה שנה, Cooke בחן את ההדירות של הNHP בהשפעת תנאים שונים ובהשפעת הזמן.
217 ילדים צולמו עם ובלי מראה. בכל צילום נרשמה הזווית בין הSN לבין הtrue vertical כל מטופל צולם פעמיים בטווחי זמן שונים – מספר דקות עד 6 חודשים.
באופן כללי, ההדירות של הNHP בטווח הקצר נמצאה טובה (פחות מ 2 מעלות).
התוצאות תומכות בשימוש בNHP כמישור ייחוס משופר ואמין בהשוואה למישורי ייחוס אחרים.
עם הזמן יש ירידה מסוימת בהדירות אך היא עדיין עדיפה על פני מישורים אחרים.
ההדירות הטובה ביותר נרשמה בשיטה העושה שימוש במראה ובear rods.
בהמשך Cooke בדק את ההדירות של הNHP באותו פרט במשך 5 שנים.
קבוצה גדולה של ילדים צולמו בהפרשי זמן משתנים, עד 5 שנים.
ההדירות נקבעה לפי הזווית בין true horizontal לSN. כל הצילומים בוצעו בעזרת מראה.
ההדירות גם בטווח הזמן הארוך נמצאה טובה ביחס למישורי ייחוס אחרים (טווח טעות של כ 3 מעלות).
ההדירות אומנם יורדת עם הזמן אך היא נותרת גבוהה ביחס למישורי ייחוס אחרים.
סיבות אפשריות ש Cooke מפרט כגורמים לשינוי בNHP הן מורפולוגיה קרניופציאלית, צרכי הנשימה והגדילה.
מסקנה
כיוון ששיפוע כל המישורים האינטרה-קרניאלים חשוף לווריאביליות הביולוגית, הם אינם מתאימים לצורכי אנליזה.
השימוש ב NHP מאפשר שימוש בקו אנכי אקסטרה-קרניאלי או קו מאוזן המאונך לו לצורכי אנליזה.
קראו עוד
