שיניים כלואות, איך מטפלים בשיניים כלואות?

(כל הכתוב בלשון זכר מכוון גם ללשון נקבה)

שן כלואה היא שן שלא בקעה למקומה, אם עברו לפחות שישה חודשים מבקיעת השן בצד הנגדי, ובבדיקה מסתבר שהסיכוי שתבקע בעצמה למקומה נמוך.
בדרך כלל, השן הנשירה, שאותה השן הכלואה הייתה אמורה להחליף נמצאת בפה בצורה תקינה, דבר שגורם לחשוב שהשן התחלפה ולפיכך אין שום תלונה.

מדובר בתופעה די שכיחה, וגם פתירה.
השכיחות תלויה באיזו שן מדובר, והפתרון נחלק למספר אפשרויות.

שיניים כלואות – מהם הפתרונות האפשריים?

א. לא לעשות דבר.
פתרון זה מתאים רק במקרים בהם בטוח שהשן הכלואה יכולה להישאר בתוך הלסת, הסיכוי שתפגע ותגרום לנזקים קטן, וכל מה שצריך לעשות הוא מעקב – קרי – צילום רנטגן אחת למספר שנים על מנת לבדוק שהשן לא גרמה או גורמת לנזק.
מה פרוש נזק משן כלואה?
שן כזו יכולה לספוג שורשים של שיניים סמוכות, עד הצורך בעקירתן, יכולה לפתח ציסטה שתהרוס את רקמות הסביבה, עצם ושיניים ועוד.
יש המכנים זאת עצימת עיניים למצב, ודחיית הקץ.
שתי תופעות אלו קיימות אך נדירות.

ב. לעקור את השן הכלואה ולהחליפה בשתל.
לעיתים יש צורך גם לעקור את השן הנשירה אם היא נותרה בפה.
במרבית המקרים, יש צורך להכין מקום לשתל או לגשר בעזרת יישור שיניים, כי המקום השמור הוא קטן מגודל השן שאמורהלהיות במקום.

ג. הבאת השן הכלואה למקומה בתהליך של יישור שיניים.
עם העלייה בגיל, הסיכוי להצלחה בפעולה הזו הולך וקטן.
במקרים רבים השן לא רוצה לזוז ואז ניתן לבצע מספר מהלכים, כמו חשיפת השן והזזתה ועל ידי כך לנתק את הקשר שפיתחה לעצם הסובבת אותה, וכדומה.

ד. לעקור את השן הכלואה בלבד, אולם זה אינו נותן פתרון לכך אם יש רווח, שן חלבית, או אסימטריה בולטת.

הבאת השיניים הכלואות למקומם אינו פשוט, ולעיתים שן שהראתה סימני תנועה ברורים והחלה בתנועה, החליטה, מסיבות לא ברורות להיעצר.
זה קורה, ואז צריך לתת פתרונות אלטרנטיביים, כמו עקירה, שתל, גשר וכדומה. לעיתים שן כלואה מגיעה מסובבת לחלוטין, ואז נדרש זמן רב לסובבה.
כמו כן לעיתים השן משנה צבע.
למעשה אין אפשרות לדעת מה הצבע שלה, כי היא בתוך הלסת, וכאשר היא מגיעה (אם היא מגיעה) למקום הרצוי הצבע שלה שונה, כי היא לא נחשפה לתנאי הפה, וגם ייתכן והעצב שלה אינו פעיל.
בקצה השן יש כלי דם המזינים את השן ועצב המעצבב אותה, וגם הם נעים עם השן, וצריך לתת להם זמן להסתגל למצב החדש.

אם שן לא נעה, היא למעשה קובעה לעצם, ויש לשקול ביחד עם המתרפא את המשך הטיפול.
לעיתים נדירות ביותר השן משנה צבעה לאפרפר בגלל נזק לעצב ו/או כלי הדם.
תופעה זו נדירה ביותר ולעיתים עלולה לגרום לצורך בטיפול שורש.
רב הטיפולים הנוספים הללו נעשים על ידי רופאים אחרים, וכרוכים בעלות נוספת שתקבע על ידי מי שיטפל.

הטיפול עצמו נעשה בעזרת מכשירים המודבקים לשיניים, טבעות וסמכים.
במרבית המקרים בשלב הראשון מכינים מקום לשן הכלואה, וכאשר יש די מקום, מפנים את המתרפא לכירורג פה ולסת או למומחה לחניכיים, על מנת שיחשוף את השן (יגלה אותה לחלל הפה) על מנת שהאורתודונט יוכל להדביק עליה סמך, אליו ניתן יהיה להתחבר ולכוון את השן למקומה.

יש לציין שיש מתרפאים הפונים לחשיפה לרופאים שהם בוחרים.
מאחר והחשיפה והדבקת הסמכים על השן הכלואה הינם תהליך מאוד מורכב, אנו נותנים אחריות לניתוק הסמכים מהשיניים הכלואות אך ורק אם נעשו על ידי רופאים שאליהם אנו מפנים את המתרפאים.
כל הליכה לרופא אחר, במידה ויהיה קושי בהדבקת הסמכים או ניתוק הסמכים, עלות טיפול נוסף של חשיפה והדבקה נוספת יחול על המתרפא/משפחתו.

לא כל השיניים הכלואות ניתנות להבקעה.
יש מצבים נדירים מאוד שבהם רואים שיניים, במיוחד בחלקים האחוריים של הפה, טוחנות, שלא תבקענה.
מדובר בדרך כלל במצב הנקרא – 'אי בקיעה ראשונית', או Eruption of Failure Primary.
זהו מצב שבו השורשים של השיניים אינם מפותחים, מסוידים (מופיעים בצבע לבן יותר בצילום), ולצערנו לא ניתן לטפל בשיניים אלו, וההנחיה הנוכחית היא לא לגעת בהן.
הן בד"כ גם לא מזיקות, בניגוד למשל לניבים כלואים.

קראו גם – צפיפות תחתונה | אמינות הצילום הפנוראמי